ברוך היה מובטל עד שמצא לבסוף עבודה בשב"ס. הבוס החדש הודיע לו שהוא צריך לפתוח חשבון בבנק כדי לקבל את המשכורת. מאחר שברוך סוהר בעבודתו החדשה, כלומר עובד מדינה, הוא מקבל את שכרו ב – 30 לחודש ולא ב – 10 לחודש שאחריו.

כאשר ברוך הגיע לבנק, הוא המתין בסבלנות בתור ואז נפגש עם הפקידה אתי. ברוך סיפר בגאווה לאתי שהוא מתחיל לעבוד בתחילת החודש הקרוב והוא יכניס משכורות בסוף כל חודש.

הפקידה אתי טובת הלב, שרואה אך ורק את טובתו של ברוך למול עיניה, שואלת אותו:
"איך תסתדר בחודש הראשון לפני שתקבל משכורת?"
ברוך מנענע את הראש, חושב, מתאמץ, מכה עם הידיים על המצח ולא מוצא פתרון.
"מה עושים?" הוא שואל את הפקידה אתי.
ואז בארשת ניצחון וגאווה, הפקידה אתי עונה לו: "בוא נפתח לך מסגרת אשראי בגובה המשכורת. כל החודש תשלם את ההוצאות מתוך המסגרת ובסוף החודש תקבל את השכר ותסגור את המינוס".
ברוך לא יודע את נפשו מרוב אושר, חותם מהר על המסמכים ומרגיש בעננים.

ואכן, ברוך מוציא כסף כל החודש ובסוף החודש המשכורת סוגרת את המינוס.
מאותו יום והלאה ולמשך כל חייו ברוך משלם ריבית על המינוס עבור הלוואה חד פעמית שקיבל בעצם פעם אחת, לחודש אחד.
סוף הסיפור שהתחיל באושר גדול נגמר בעצב עמוק!

אם ברוך היה מתאפק חודש. אוכל מעט, גר אצל ההורים, לא מוציא כסף ומתחיל לשלם אחרי שקיבל את המשכורת הראשונה, הוא היה מתנהל באותה רמת חיים בדיוק אך מבלי לשלם ריבית ועמלות לאף אחד. חסכון שלאורך השנים שווה הרבה מאוד כסף.