עוסק מורשה או חברה – מה נכון ורווחי יותר?
הרבה עסקים צומחים ומצליחים מגיעים לרגע הזה שבו הם צריכים לקבל החלטה אם להמשיך ולפעול כעוסק מורשה או לשנות סטטוס לחברה. לפני שאתם נכנסים למהלך הזה, הנה מאמר קצר וענייני שיעזור לכם להבין מה נכון ורווחי יותר עבור העסק שלכם.
מעבר ממתכונת פעילות של עוסק מורשה לחברה נתפס בדרך כלל כדיון חשבונאי אשר מכוון את ההחלטה עפ"י שיקולי מס.
החלטה עפ"י שיקולי מס פשוטה בדרך כלל והיא משווה בין סכום המס שישלם העוסק, לבין סכום המס שתשלם חברה עם פעילות דומה.
מאחר שעוסק נהנה ממדרגות ביטוח לאומי וממדרגות מס הכנסה ואילו חברה משלמת על הרווחים מס בגובה אחיד מהשקל הראשון ובנוסף מס נוסף על דיווידנדים, מתקבלת כדאיות לפעול כחברה רק מעל רמת הכנסה גבוהה באופן יחסי. בערך 30,000 ₪ בחודש.
יתרון מס זה נבחן למול העלות הגבוהה יותר של הפעלת חברה ובדרך כלל מתקבלת תמונה המציגה חוסר כדאיות להתנהל כחברה גם בעסקים אשר מייצרים הכנסות גבוהות ומשאירים רווח נאה לבעלים.
במאמר זה נבחן את השיקולים שאינם חשבונאיים לעבודה כחברה וגם את השיקולים החשבונאיים שאינם נלקחים בחשבון.
שיקול ראשון – הפרדה בין פעילות עסקית ופעילות אישית
חלק גדול מהבעיות של ניהול עסקים קטנים ובינוניים, קשור לערבוב בין הפעילות הכספית הפרטית ובין הפעילות העסקית.
ניתן כמובן לנהל עסק שאינו חברה דרך חשבון עסקי נפרד בבנק, אולם מאחר שבכל מקרה מדובר בחשבון ע"ש בעל העסק ותעודת הזהות בחשבון היא תעודת הזהות של בעל העסק, אין משמעות עמוקה להפרדה ובעלי עסקים רבים נוטים להשתמש בחשבון הפרטי ובחשבון העסקי לכל הצרכים, הן העסקיים והן הפרטיים.
חשבון הבנק כידוע, מייצג את השורה התחתונה של העסק, תרתי משמע, מאחר שהוא מציג גם את התוצאה של רמת הרווחיות וגם את השפעות תזרים המזומנים.
חוסר יכולת לדעת את מצב העסק "בשורה התחתונה" מהווה חסרון משמעותי ביותר בתהליך קבלת ההחלטות ופוגע בעסק.
מעבר לחברה אשר מחויבת עפ"י הדין לפעול בחשבון בנק נפרד מבעל העסק והיא ישות נפרדת מבעלי העסק, מניח את התשתית להפרדה ומקדם מאוד את קבלת התמונה המעודכנת על מצב העסק בשורה התחתונה.
כללי הניהול מחייבים את בעלי השליטה בחברה לנהל את כספי החברה ללא קשר לכספים הפרטיים ונוצר בסיס אמיתי לקביעת גובה השכר הראוי של בעל העסק.
שיקול שני – הפרדה בין שכר הבעלים לבין רווחי החברה
הנחת היסוד בתהליכי ההחלטה על פעילות כחברה או עוסק, הינה שבעל העסק מושך את כל הרווחים כשכר.
במציאות קיים צורך תמידי בהשקעות.
צורך זה מתעצם בתקופה האחרונה עקב השינויים המהירים בטכנולוגיות ובתחרותיות המחייבים את בעלי העסקים להשקיע בנכסים וברכוש קבוע כל הזמן.
השקעות אלו משולמות מתוך רווחי העסק באשראי ספקים או בהלוואות בנקאיות ולפעמים גם במזומן.
התנהלות כעוסק מורשה אינה רואה הבדל בין הכספים המיועדים לשכר לבין הכספים המיועדים להשקעות.
כל הרווחים נרשמים כשכר. משלמים ביטוח לאומי, מס בריאות ומס הכנסה וההשקעות מתבצעות מתוך הכספים שנותרו אחרי השימושים הפרטיים.
מצב זה יוצר מגוון שלם של בעיות:
הכספים המיועדים להשקעות שילמו ביטוח לאומי, מס בריאות ומס הכנסה לפי מדרגות. מנקודת המבט הכספית, הטרקטור זכאי לביטוח רפואי וצריך להיות מטופל בבית חולים במקום במוסך . . .
כך גם זכאי אותו טרקטור לכל הזכויות שמקנה ביטוח לאומי כגון קצבת זקנה, ביטוח תאונות עבודה וכד'.
מס ההכנסה ששולם על הכספים שמהם נרכש הטרקטור אולי היה נמוך יותר בזכות מדרגות המס. אולם בהנחה שבעל העסק מגיע למס שולי דומה למס חברות עבור שכרו, מס ההכנסה ששולם עבור הטרקטור היה גבוה יותר ממס החברות. בעצם, הטרקטור שילם מס הכנסה המתאים למקבלי השכר הגבוה במשק. אם הוא כבר משלם כזה מס, אולי ניתן לו לנהל בנק במקום לשקוע בבוץ בעבודה פשוטה יחסית . . .
נוצר מצב שהכספים המיועדים להשקעות משלמים בעצם מיסים מאוד גבוהים, לפעמים יותר מכפולים ממס חברות המשולם עבור כספים המיועדים להשקעות בעסק.
שיקול שלישי – השיקול המשפטי
כל אחד מאתנו פועל כאדם פרטי בתחומים די ברורים וידועים. אנחנו לומדים, רוכשים התמחות, רוכשים נכסים, בונים משפחות, יוצאים לבלות וכן הלאה.
כמעט לכל מה שקשור לחיים הפרטיים יש תקדימים, ניתן לחזות את ההשלכות ולפעול בשיקול דעת.
עסק עושה הרבה יותר דברים וחשוף באופן זה למגוון עצום של בעיות, אירועים חריגים, סכסוכים, אילוצים וקשיים.
העסק נחשף באופן יומיומי לתהליכים בעלי השלכות משפטיות מורכבות אשר גם כאשר הם (התהליכים) מגובים בהסכמים או בחוזים הם לא יכולים לכסות את המגוון העצום של אפשרויות למחלוקות.
קחו בחשבון רק את נושא שינויים בהזמנות סחורה, ציוד או שרות.
שינויים שהתקבלו בפקס שנגמר בו הנייר, מייל שהגיע בטעות לדואר זבל, או נסגרו בשיחת טלפון ונשכחו עקב עומס או טעות אנוש וכד'.
אח"כ נוצרת מחלוקת בין הספק ללקוח, שמשמעותה הכספית הן הישירה והן העקיפה יכולה להיות גדולה (סחורה לא מתאימה להזמנה גרמה לאחור בכל הפרויקט . . ) וזו רק אחת מהבעיות.
קיימות כמובן בעיות עם עובדים, סכסוכים בין שותפים, מחלוקות עם בעלי הנכסים וכד'.
ניהול מערכת כה מורכבת על תעודת זהות של אדם הינה מעשה בלתי אחראי.
זהו גם מצב בעייתי מאחר שאדם לא יכול להיות ערב לפעילות כגון זו. אנחנו בסה"כ בני אדם וכפי שאנו יכולים לראות במקורות, גם למלאכים, לא ממש קל להתמודד עם הבעיות של האנשים.
אז אם העירבון של האדם מוגבל מעצם היותו אדם, מדוע לא לפעול בערבון מוגבל?
התנהלות במתכונת של חברה בע"מ (בעירבון מוגבל של הבעלים), הנה המצב הטבעי והנכון משפטית.
השיקול הרביעי – הפער בין מחזור הפעילות העסקית למחזור השנה הקלנדרית
מס מחשבים כל שנה קלנדרית. המס משולם לאורך השנה ומחושב באופן סופי בסוף השנה לשנה שלמה.
מחזור ההתפתחות של העסק לא פועל דווקא בשנים שלמות.
לפעמים עסק מעוניין לצבור כסף כדי לבצע מהלך בעוד שנתיים. לדוגמא, העברת חנות למתחם חדש המצוי בבניה.
בכל עסק יש תקופות טובות יותר מבחינה כספית ותקופות גרועות יותר.
ניתן לבצע מהלכים חשבונאיים אשר יאזנו בין התקופות באופן כזה שהמס שנשלם בתקופה הטובה יושפע מעט מהתקופה הפחות טובה גם אם היא הייתה בשנה אחרת.
אולם עוסק, לא צובר בעסק הון רשום במאזן לצורך השקעה.
כך שבכל מקרה, כללי המס כופים עליו להתנהל עפ"י מחזור השנה הקלנדרית ולא עפ"י מחזור הפעילות העסקית הרלוונטית.
זו הסיבה להתפתחות ענף הספורט הידוע כ – "בזבז כפי יכולתך לקראת סוף השנה".
במילים העממיות "לעשות הוצאות". תהליך שהוא שגוי מעצם טבעו פשוט כי הוא מכוון לבזבוז.
רוצים לדעת עוד על הנושא ולקבל החלטות מושכלות שיעזרו לכם להרוויח יותר? צרו עימי קשר לשיחת היכרות ללא תשלום וללא התחייבות והעלו את העסק שלכם על מסלול ההצלחה.
התקשרו עכשיו לטל: 050-6457020